צידה לדרך: להתראות 2021, ברוכה הבאה 2022

זהו הפוסט הראשון בבלוג שמתפרסם בשנת 2022
אתמול נפרדנו מ-2021 והיום אנו מקבלים את 2022. שנה חלפה, שנה באה ועולם כמנהגו נוהג.
אחד הטרנדים שהפכו לנפוצים יותר ויותר בשנים האחרונות הוא טרנד "סיכום שנה", יש מי שמתחבר אליו יותר ומי שפחות.
למען האמת אפשר לבחור כל תאריך (למשל יומהולדת) ולקבוע אותו כנקודת ייחוס לחשבון נפש קצר.

ולמה זה טוב?
כי השגרה סוחפת אותנו ודורשת שנפעל, נעשה, נהייה אקטיבים. היא לעיתים סוחטת כוחות ותובענית מאוד. לא פעם אנשים מוצאים את עצמם בסוף היום באפיסת כוחות, כשלא נותר אפילו כוח לתהות אם ככה רציתי שחיי יראו, כמו מרדף ארוך ומתיש אחרי אינסוף מטלות ומשימות לביצוע.
אם אתם כמוני רוצים להיות אלו שבוחרים בכיוון בו אתם נעים בדרך, שקובעים את המידה הנכונה של "צריכה/מוכרחה" לעומת "רוצה" – אז מן הראוי שתהיה לי תוכנית על לפיה אני קובעת יעדים. אחרת החיים יקבעו לי ויקחו אותי לאן שבא להם.

בגלל זה חשוב מפעם לפעם לעצור, להתבונן על חיי, לחקור מהו הרצון האמיתי שלי, מהי האמת שלי וכיצד היא באה לידי ביטוי בחיי היומיום שלי.
לפעמים אנו נאלמים מול שאלות פשוטות כמו: "מה אני רוצה?", "האם אני מרוצה מחיי כפי שהם?", "האם טוב לי?"
אל תיבהלו מהשתיקה. תמשיכו לשאול את עצמכם שוב ושוב את אותן השאלות, עד שלאט-לאט התשובה תתבהר.

בפוסט הזה אני מציעה תרגיל כתיבה ושאלה חשובה שתקחו אתכם כצידה לדרך ממני לכבוד 2022 שנכנסה לחיינו.

תרגיל כתיבה לשנה החדשה

התבוננו בשנה שחלפה, באירועים המשמעותיים שחוויתם, בציוני הדרך.
הביטו על הדרך בה הלכתם בצורה חיובית. האירו את הטוב והיפה שנקרה בדרככם.
סקרו את תחומי חייכם השונים, היזכרו באנשים, מפגשים, מצבים.
לא בביקורת אלא במבט על, כמו רחפן שמרחף מעל חייכם ומאפשר לכם להביט במה שהתרחש ולסמן את הנקודות החשובות.

קחו נדף ועט והתחילו לכתוב אותן.

חשבו קדימה. 2022 כבר התחילה
~ באיזה הלך רוח אתם מקבלים את 2022?
~ מה אתם מאחלים לעצמכם שיקרה ב-2022 בתחומי חייכם השונים?
~ מה אתם מבקשים להיות? להרגיש? לחוות?

אפשר להתפרע ולבקש כל דבר, גם אם על פניו נראה כבלתי אפשרי
בכתיבה הכל אפשרי, בכתיבה אפשר לתת ביטוי לכל מה שעולה ללא ביקורת, אך ורק מתוך רצון להיטיב עם חייכם ועם העולם סביבכם.

התחילו במילים:
~ אני מתבונן/מתבוננת ב-2021 שחלפה ו…
~ אני מביט/מביטה ב-2022 שמתחילה ו…

אלוהים תן לי רק עוד מתנה

שבת שעברה טיילתי בהרי ירושלים. נסעתי להר טייסים להתעניין בשלומם של העצים שנשרפו בשריפה הגדולה בקייץ האחרון.
הופתעתי לגלות איך היער לאט-לאט מתחיל לשקם את עצמו. הניצנים שהחלו לצמוח מתוך השורשים שלא מתו בשריפה הם המראה האופטימי ביותר שיכולתי לדמיין.

קודם לכן שמעתי ברדיו שיר ישראלי ישן "אלוהים נתן לך במתנה, את החיים על פני האדמה", שיר שהתנגן במלודיה כזו כיפית. הצטרפתי לשירה ואח"כ הקשבתי בלופ לשיר ביוטיוב.
"אלוהים תן לי רק עוד מתנה" וחשבתי מה לבקש לעצמי. המשורר ביקש "את השלום על פני האדמה", אבל בעיני זו בקשה בלתי אפשרית, כי הרי השלום מתחיל קודם כל בתוכנו ואיך אפשר לבקש ממישהו שיביא את שלום כשכולם מסוכסכים עם כולם, כשאנשים מציתים יערות מתוך רוע ונקמנות והמצב על פני האדמה הוא בגדול בכי רע.

אלוהים נתן לעצים השרופים במתנה את הענפים החדשים שהנצו מהאדמה השחורה והחרוכה.
הינה לך הדוגמא האולטימטיבית לצמיחה, אני אומרת לעצמי. ככה נראית התחדשות. ככה נראית נחישות. השריפה הרגה את הגזע, הענפים העלווה, אבל כל עוד השורשים חיים הם ימשיכו לגדול ולצמוח.

לצד הצער על דונמים רבים של יער שאבד, הרגשתי התרגשות גדולה לראות משהו חדש צומח, גם אם יעברו שנים רבות עד שהענפים הצעירים יתעבו לגזע שיצמיח עוד ענפים, עלים, פרחים ופירות. כל עוד אנחנו, בני האדם, לא נפריע לטבע, לא נטנף ונצית, הוא ימשיך בשלו. לגדול. לצמוח.
היער השרוף חושף את בקבוקי הזכוכית שלא עלו אז בלהבות ועוד טינופת שממש מצערת אותי. ואז אני מסיטה את המבט שוב אל העלים האדמדמים, הטריים, החדשים – וזה בדיוק מה שאני רוצה לבקש מאלוהים.
אלוהים תן לי את כוח ההתחדשות. להצמיח ענפים חדשים, להמשיך להיות אילן יפה שנותן מיופיו וטובו לעצמו ולעולם.

לו הייתם יכולים לבקש מתנה מאלוהים, "אלוהים תן לי רק עוד מתנה", מה הייתם מבקשים?

ולסיום כמה מהמראות מהר הטייסים, חורף 2021
היער משקם את עצמו, מתחדש

Comments

2 תגובות על “צידה לדרך: להתראות 2021, ברוכה הבאה 2022”

  1. תמונת פרופיל של
    משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    איזה פוסט משמח על התחדשות וצמיחה… כי האדם הוא עץ השדה… וצריך ללמוד ממנו.
    תודה
    ושנה טובה שתהא

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה! נכון, כדאי ללמוד מהטבע, לכבד אותו ולשמור עליו. שנה טובה גם לך.