תרמיל המסעות: שיטוט

מזמן לא כתבתי פוסטים חדשים לסדרת "תרמיל המסעות".
תוך כדי האזנה לתוכנית ברדיו מהות החיים של אלון נוימן העונה לשם "שיטוט" חשבתי שגם לי יש מה להגיד בנושא.

זה היה הטריגר לכתיבת הפוסט שלפניכם.

מסיבה כלשהי, לא סיימתי את הכתיבה, לא בחרתי צילומים.
בינתיים קרו דברים. פרצה המלחמה, אזעקות, הפצצות, עד שמבצע "שומר החומות" הסתיים.
בפתחו של חודש חדש, יוני 2021, אני שבה לטיוטה, מתלבטת אם לערוך מחדש, לבסוף מחליטה להשאיר את המילים כפי שנכתבו בתחילת החודש הקודם, כשהארץ בערה.

מוזמנים לצאת איתי לשוטטות קצרה שאולי תדרבן גם אתכם להתנסות בחוויית השוטטות, חוויה שאני מכירה ואוהבת מאוד.

גשר יהודית, תל אביב

בתחילת התוכנית אלון נוימן אומר, "הפעם בתכנית נצא לשוטט. לאן? זה בדיוק העניין. לא יודעים."
על אותו משקל מתחשק לכתוב, הפעם בפוסט נצא לשוטט. על מה אכתוב? זה בדיוק העיניין. לא יודעת.


מוזמנים ללחוץ על החץ הגדול להאזנה לתוכנית

זו טקטיקה מקובלת בכתיבה איניטואיטיבית וגם בציור אינטואיטיבי. מניחים את היד על הדף ושולחים אותה לדרכה. אילו סימנים היא תותיר אחריה, במילים או בצבעים? לא יודעת. וזה כל היופי. האינטואיציה לוקחת פיקוד, שולחת את מוח שמאל ההגיוני, הקפדן, המתכנן, התכליתי והעינייני לשנ"צ קצר. "לך תנוח, סמוך עלי, נגיע למקומות מופלאים".

וכך קורה.

לא רק בשוטטות יצירתית, כשאני יוצאת לדרך בלי סקיצות, בלי להכין מתווה בעיפרון של איך יראה התוצר הגמור.
כנ"ל בכתיבת הפוסט שלפניכם.
רציתי שיכתב בנשימה אחת, אבל לפעמים החיים קורים, נכנסה שיחת טלפון ארוכה שהסיטה את תשומת הלב ואחרי שנאמרו כ"כ הרבה מילים, לחזור לדף ולהמשיך מהיכן שהפסקתי. אין לדעת מה הייתי כותבת אלמלא הטלפון צלצל. אין לדעת היכן הייתי משוטטת בשעת צהריים חמה זו אלמלא הארץ בערה באש מלחמה.
הניסיון לתכנן מראש, לדעת בדיוק מתי, לאן ולכמה זמן, ומה עושים בכל שעה ושעה הוא ניסיון עקר בעיני. אפשר להתוות קווים כלליים, לסמן אירוע מסויים בלוח השנה, לצבוע משבצת ביומן עבור פגישה חשובה. ותמיד לקחת בחשבון שלחיים יש דינאמיקה משלהם ויכול להיות שיקרה משהו שיסיט אותי מהמסלול המתוכנן.

כמו גל האלימות והשנאה העכור ששוטף את הארץ. אם היה נדמה שהארץ תשקוט אחרי שנה של אימת המגיפה, שהינה חוזרים לשגרה, משהו קרה. הפתיל הקצר במיוחד של תושבי המזרח התיכון הוצת וכרגע נראה שנכנסנו למערבולת אלימה שמי יודע מתי ואיך נצא ממנה.

וככה קורה שבמקום לארוז צידה לדרך ולנסוע דרומה לטיול מדברי של סוף שבוע ארוך עד מוצאי שבועות, אני נשארת בבית. כאן בטוח. יחסית, כל עוד לא נשמעת אזעקה ומתעופפים טילים מעל הראש. אין להקל ראש במלחמה, בטילים, בידויי אבנים משני הצדדים. במלחמה לא מטיילים, במלחמה מחפשים מקום מוגן ומסתתרים עד יעבור זעם.
הכתיבה הלא מתוכננת הביאה אותי למילים קשות כמו "מלחמה", "אלימות", "שנאה". זה מה שהחיים מביאים אלי בימים אלו. אני לא יכולה להתעלם, לקבור את הראש בחול, להגיד "זה שלהם, לא שלי". זה נוגע גם בי.

גשר יהודית, תל אביב

כשיוצאים לשוטטות מסכימים לקבל את מה שהעולם מביא אלי ומסכימים להגיב בצורה אינטואיטיבית.
נגיד אני משוטטת בעיר, מניחה לרגליים ללכת לאן שהן מבקשות, אבל אם היגעתי למדרגות, כאן אני נעצרת ובוחרת: למעלה/למטה. אם היגעתי לצומת מרומזרת אני נעצרת ובוחרת ימינה/שמאלה. כשאני בוחרת בכיוון אחד, אני עוצרת לרגע את מה שהעולם מביא אלי ומביאה את עצמי לעולם. באותה המידה אני יכולה להחליט חלאס, נמאס! אני רוצה קפה. לחפש בית קפה ולשבת במזגן עם כוס קפה. או חלאס, נמאס! אני רוצה הביתה ולמצוא את הדרך הקצרה והמהירה שתחזיר אותי הביתה.
וזה בעיני היופי שבשוטטות, שהיא מאפשרת גם וגם. גם לקבל בברכה את מה שהעולם מביא אלי וגם להביא את הבחירה שלי אל העולם.
את זה אני כן רוצה, את זה אני הודפת.

גשר הרכבת בבאר שבע

מדי שנה, בתחילת מאי מתקיימות ברחבי הארץ "הליכות ג'יין". היו שנים שהצטרפתי לחלק מההליכות הללו שמעודדות שוטטות אינטואיטיבית. השנה זה לא קרה.

"הליכות ג'יין (Jane's Walk) היא כינוי לסדרת סיורים רגליים מודרכים הנערכים בערים שונות ברחבי העולם. הסיורים נקראים על שם ג'יין ג'ייקובס, מי שהייתה חוקרת תכנון ערים ידועה, והם נערכים מדי שנה בשבוע הראשון של חודש מאי, לציון יום הולדתה. הרצאות שונות מתקיימות בכל "הליכה", בתחומים מגוונים, הנוגעים לאותה עיר או שכונה, כגון אדריכלות, קולינריה, זכויות עובדים, אמנות או סביבתנות. הסיורים מאורגנים תמיד על ידי מתנדבים, כך שההשתתפות בהם היא ללא עלות, והם פתוחים לכל אדם." מתוך ויקיפדיה

גשר הרכבת בבאר שבע

זה לא חדש לי, הליכה או שוטטות חופשית. כזו שמוציאה אותי לדרך בלי לתכנן מראש, בלי לדעת לאן עכשיו ועד מתי. כל מה שקשור לתחום האחריות של מוח שמאל, המוח היודע, נכנס להקפאה לכמה שעות. לזמן מה אני מסכימה "לא לדעת". ואז באמת קורים דברים נפלאים, כי תשומת הלב יכולה לעבור מדבר לדבר, להתעכב היכן שבא לה, לשלוח יד למצלמה למסגר פריים שמצא חן בעיני או להקליד בפתק כמה מילים שחולפות בראש. דווקא אז, כשלא מתכננים, כשמאפשרים לעצמנו להתמזג עם הזרם, להיות לרגע או שניים חלק מה-flow, קורים דברים נפלאים. מגיעות הפתעות. תובנות. תחושות חדשות. מראות שעד כה לא ראינו.

הגשר סמוך למתחם הבורסה, רמת גן

אני קוראת לזה "שיטוט-הירהור", וכשמו כן הוא, יוצאים לשוטטות בטבע או ברחובות העיר ותוך כדי הליכה עושים שימוש בגירויים שהטבע או הרחוב מציעים כטריגר לכתיבה אישית. כזו שמקלפת שכבות, מעוררת זכרונות, מפגישה אותך עם עצמך, וגם מלמדת אותך משהו חדש עלייך.
גם רחובות העיר וגם מקומות שונים בטבע (יער, חוף הים) עמוסים בשלל גירויים ויזואלים, רק שהפעם את לא בצייד אחר פריימים יפים עבור האינסטגרם וגם לא בחיפוש אחר אטרקציות או נקודות עיניין כדי לשתף בפייסבוק או בבלוג שלך.
ההנחיות שניתנות במהלך השיטוט הן פשוטות: להתבונן, לצלם, לכתוב.
הנחיות שמזמינות אותך לפקוח עיניים, להתבונן במה שנגלה בפניך בחוץ ומה שתגלי על עצמך בפנים.
"שיטוט-הירהור" נעשה תוך כדי הליכה, כשהמכשיר הסלולרי ביד, עם כמה יישומים פתוחים:
המצלמה, הפתקים, הוואטסאפ דרכו תקבלי הנחיות אונליין ואוזניות בהן תאזיני לשירים.

ציטטתי את עצמי מתוך הפירסום למפגשי שיטוט-הירהור, מפגשי הליכה והתבוננות שיזמתי לפני שנה מתוך חוויה אישית שלי, מתוך התנסות שהביאה לי טוב. שחיזקה את היצירתיות והכניסה רגיעה גדולה לכל המערכת.
אם חוויית השיטוט עושה לי כ"כ טוב, למה לא לחלוק אותה עם עוד אנשים? זה מה שביקשתי לעשות כשיצרתי סדרת מפגשים בשם "שיטוט-הירהור", בעיר, ביער, בחוף הים, במעיין, במדבר. וגם בבית.

למעוניינים – מפגש שיטוט-הירהור הבא יתקיים בירושלים ב-21.6 ובתל אביב ב-25.6

מה זה שיטוט?

זו הליכה מסוג אחר, לא צעדים ממהרים, לא הליכה חסכונית באנרגיה שכל תכליתה להביא אותי ליעד מסויים בזמן נתון.
זו הליכה משתהה, איטית, חסרת כל תכלית.
"הליכה בלי תכלית", בדיוק כפי שנאמר בתוכנית רדיו. עוד נאמר בתוכנית על תודעת השיטוט, שהיא האחראית על השיטוט כפי שהוא, שיטוט שלא מוכרח להתקיים במרחב הפיסי. כמו שיטוט אינטואיטיבי על פני הדף, או בבית, אןו כשיושבים במקום אחד, למשל בבית קפה או בפארק ומתבוננים בתשומת לב בכל מי שמגיע, במה שקורה, במה שהחיים מביאים אלי, אירועים קטנים וגדולים.
מתי בפעם האחרונה יצאתם לכזו הליכה, בלי תכלית?

לסיום – המלצה לקריאה, מאמר מרתק שקראתי לפני שנים אחדות ומצאתי אותו שוב ברשת באתר של תנועת ההאטה:

המלצה כוללת לאימון בשוטטות מאת יובל אידו טל
"כפי שמעיד שמה של הרשימה הזאת, מדובר בהמלצה; אני ממליץ לכל מי שקורא את המילים האלה לשוטט. לקום מהכורסה, מהספה, מהכיסא, מהמיטה ולשוטט. לצאת מהמשרד, מחדרים סגורים, מחללים ממוזגים, מרכבים עם בקרת אקלים ולשוטט. לסגור את הספרים, את העיתון הזה, המאמר הזה, או האתר הזה, לפתוח את הדלת ולצאת אל הרחוב, בלי שום סיבה טובה נראית לעין. לשוטט. לצאת ולשוטט כך שאם מישהו ישאל "לאן זה?" התשובה תוכל להיות רק משהו כמו "אין לי שמץ של מושג", או "מה זה משנה?" לצאת ולשוטט. ואני מקווה שבעזרת הרשימה הזאת אוכל, קצת, להסביר מדוע בעיניי נראה שזה מומלץ כל כך לצאת ולשוטט."

מניחה למחשב. נענית ברצון להמלצה לצאת מהבית לשיטוט קצר, לאן שהרגליים יקחו אותי. אולי להגיע לאיזה גשר ואז לעצור ולהתבונן במכוניות שחולפות, ממהרות לאנשהו…
ממליצה גם לכם, להניח בצד את המסכים, של המחשב או של המכשיר הנייד ולצאת מהבית, ללא סיבה וללא שום תוכניות.