יומן אמנות: זן ואמנות טיפוס ההרים/צביעת המילים

יש לי נוהג שבכל פעם כשמסיימת לעבוד ביומן אמנות, אני מצלמת את הכפולות המוכנות ומשתפת בפוסט בבלוג.
הפעם, פרסום הפוסט על היומן שהסתיים, יוצא בעיצומו של שבוע השפה העברית ולא במקרה. זהו יומן גם טקסטואלי וגם ויזואלי. 144 עמודים שמכילים המוני מילים. אל הטקסט המקורי של הספר התווספו המילים שלי, שנכתבו בכתב ביד ובצבעים שונים.

כשניגשים לעבוד ביומן ויזואלי החלטה ראשונה שמתבקשת היא המצע. באיזה יומן ניצור? האם בספר סקיצות מוכן שקונים בחנות עם דפים עבים וריקים או יומן מדפים ממוחזרים וריקים שנתפר בעבודת יד. ולפעמים אני שולפת ספר ישן מהספרייה שלי ועובדת בתוכו. פעם הייתי קוראת לפעולה הזו "להחריב" את הספר, אבל זה לא ככה, אני לא "מחריבה", אני יוצרת ועל הדרך הופכת את הספר לשלי.

לפעמים אני בוחרת בספר קריאה בגלל הצורה ועובי הדף, בלי להתייחס לתוכן, כיוון שאני יודעת מראש שאכסה את כל העמוד בציור/קולאג' שלי.
לפעמים אני בוחרת בספר עם תוכן שמדבר אלי, שאני יודעת שיהיה לי מעניין להתכתב איתו ביצירה. אם תוכן הספר מושך אותי, אני מתחייבת לא לכסות את הטקסט לחלוטין ולמצוא פיתרון שיאפשר לי ליצור בותך הספר וגם להשאיר את רוב/כל הטקסט גלוי וקריא.

זו היתה ההחלטה שליוותה אותי במהלך העבודה ביומן הנוכחי. יומן אישי שלי ששולב בתוך הספר הישן "זן ואמנות טיפוס ההרים, טיפוס על הר הקלימנג'רו והר קניה" שכתב נוויל שולמן.

את הספר הזה קניתי לפני שנים רבות, אולי במסגרת מבצעי ההנחות של שלוש במאה, ולא קראתי. שנים שהיה מונח על המדף בספרייה ולא טרחתי לקרוא. עד שבמבצע דילול האוסף נגזר דינו לעבור לערימת הספרים למסירה. באחד הימים כשחלפתי על פני הערימה שעדיין לא נמסרה, היד נשלחה לכיוונו, וסוף סוף הספר זכה לקצת יחס אישי ממני.
"אולי תקראי, לפני שאת נותנת", חלפה בראשי מחשבה. עילעלתי בספר, "זן ואמנות טיפוס ההרים", שני ההרים הגבוהים ביותר באפריקה. מה לי ולקלימנג'רו. מעולם לא הייתי באפריקה, אבל אולי בכל זאת. וככה שיכנעתי את עצמי לתת לספר צ'אנס. ותוך ימים אחדים סיימתי לקרוא והסיפור מצא חן בעיני.
הטיפוס על שלוש הפסגות הגבוהות ביותר באפריקה הפך להירואי ומרגש דווקא בגלל הפציעה בברך של יוזם המשלחת. אהבתי מאוד את הדרך בה הוא משלב ביומן המסע שלו אימרות ברוח הזן, קואנים ומחשבות שאופייניות לרוח הבודהיסטית.

אם ככה, את הספר הזה אני לא מוסרת. ובמקום להשיב אותו למדף הספרים החלטתי לעשות בו שימוש משני, כלומר להשתמש בו כמצע ליצירה ואז, בסופו של תהליך הוא יחזור למדף יומני האמנות בספריה שלי.

בענוד הראשון הכתבתי לעצמי כללי עבודה: מותר לכתוב, לצבוע ולצייר בעפרונות ועטים צבעוניים. כלומר חומרים קשים.
בלי דבק או הוספה של דימויים. מותר להוסיף שכבה דקה של צבע, בין אם בצבעי עיפרון, טושים, עטי פיילוט בשלל גוונים או מרקרים זוהרים.
ואכן נשארתי נאמנה ל"כללי העבודה". לא הדבקתי אף לא דימוי אחד בכל הספר, רק כתבתי וצבעתי. לא תמיד כיסיתי את כל הכפולה ברקע צבעוני, לפעמים הדף נשאר לבן, לפעמים צבעתי כל סנטימטר. מי שירצה לקרוא את הסיפור מהמקורי יוכל לעשות זאת, כי לא הסתרתי אותו, לא דרכתי עליו בברוטליות. סימנתי מתוכו מילים וביטויים שמצאו חן בעיני. בחלק מהפעמים עשיתי שימוש משני נוסף מהמילים שנאספו מתוך הטקסט ושיבצתי אותן בטקסט משלי.

לצד הטקסט בספר, שהוא יומן מסע אישי של איש אחד שטיפס עם ברך פצועה על ההרים הגבוהים של אפריקה, יש גם את הטקסטים שלי, שחלקם קריאים באותיות דפוס גדולות וברורות וחלקם בכתב יד צפוף, לא קריא. אין נושא אחיד לטקסטים הללו, כל פעם כתבתי מה שביקש להיכתב מתוכי. עשרות מילים, מאות אם לא אלפי מילים קטנות, צפופות בעטים צבעוניים.
בצילום הכפולות רציתי מצד אחד להראות איך זה נראה, מצד שני אני לא מעוניינת שיקראו. בגלל זה יצרתי רביעיות שמקטינות כל תמונה ככה שהטקסט מאבד את הקריאות שלו והופך לפאטרן קישוטי. אלמנט צורני שספוג במשמעות שהמילים הטעינו אותו.

לטכניקה הזו בה לוקחים דף מספר, מסמנים מתוכו מילים וביטויים ואז משחירים או מציירים על כל היתר כדי להבליט את המילים שנבחרו – ואז מקשרים ביניהן כך שיווצר שיר – קוראים בשם Blackout Poetry. התוצרים שלה מאוד מסקרנים ויפים, אבל זה לא בדיוק מה שעשיתי ביומן, או כן. זה משנה? אני פחות מתעסקת בטכניקות, אלא עושה מה שבא לי באותו הרגע או מה שהיד מבקשת לעשות. לפעמים זה רק לצבוע, או רק לכתוב, לפעמים זה לשלב בין צבע לטקסט, לפעמים זה לסמן מילים מתוך הסיפור ולהפוך אותן לסיפור אחר.

עד כאן הטקסט שמלווה את הספר, מבאר מעט את מה שנמצא מאחורי היצירה. את גילגולו של הספר עד שהפך ליומן אמנות נוסף.
מוזמנים לצפות גם בגלריית התמונות שצילמתי מתוך הספר וגם בסרטון המצורף לסוף הפוסט בו אני מדפדפת בספר.

תמונות מהפעמים בהן לקחתי את הספר אל הסטודיו שלי בטבע ופיזרתי צבעים על שולחנות קק"ל

ככה נראה יומן האמנות היום:

ככה זה נראה כשמדפדפים ביומן: