וריאנט על השביל, ממצוקי פארן לנחל ציחור

אחרי שחשבתי ש…זהו, נגמר, אי אפשר יותר, מגיעים הימים החמים ואין לי ברירה אלא להשלים עם העובדה שתמו מסעותי בשביל ישראל, אז מגיעה בערב שבת האחרון שיחת טלפון מחברים וותיקים לדרך ומוכיחה לי שאפשר ועוד איך. הטלפון מצלצל ושוקי על הקו, מתעניין בתוכניות שלי לשבת. אני מספרת על ים המלח, שמורת עין גדי, גב החלון בנחל דוד, והוא מספר על מצוקי פארן, הארמון הלבן, נחל ציחור ונחל פארן. "וגם נעבור בשביל ישראל", הוא טורח לציין פרט קטן שמייד מדליק אותי: "שביל ישראל אמרת? איפה?"
צירוף המילים "שביל ישראל" כמו מפעיל עלי קסם וגורם לי ברגע אחד לשנות כיוון ממדבר יהודה לנגב ללא כל התלבטות. "אני באה אתכם", כבר קבעתי עם רון שיצטרף אלי לנחל דוד, מודיעה לו על השינוי בתוכניות, גם הוא שמח לבוא לסיבוב במקומות פחות מוכרים. קובעים זמן ונקודת מפגש ויוצאים לטיול מדברי נוסף, ככל הנראה האחרון לעונה זו. וכיאה לטיול סיכום עונת המדבר היה טיול ארוך, קשה, מרהיב ביופיו עם שני קילומטרים של שביל ישראל, בדיוק כפי שהובטח לי.

מצטטת מילים שכתב הוגה רעיון הטיול שוקי, המכונה גם "סייר-מדבר", בדף הפייסבוק שלו לצד אלבום התמונות מן הטיול:

"הטיול הזה התבשל במוח הקודח זמן רב, בעיקר אחרי שסיפרו לי על הארמון הפלאי החבוי מאחורי ה"סיק" שבשולי נחל ציחור.
אז ניצלנו את ה"אביב המשוגע" של החודשים אפריל/מאי שלמזלנו הוריד את הטמפרטורה במדבר ממש בשבת, לטמפרטורה שפויה המאפשרת לטייל במעמקי הנגב בבטחה ובכיף. ממש לכבודנו, שאפו למזג האוויר ולחזאים שדייקו בתחזיות.
העליה למצפור פארן לא ממש ידידותית ועד האספלט הגחון של האוטו שלי, האמיץ, ספג כמה גירודי אבנים וסלעים, גם בירידה.
לא עלינו עד למצפור ובעיקול הדרך העמדנו את האוטו וקדימה לטיול.
הליכה אל הקדקד הדרום מזרחי של הרמה אל הנקודה ממנה צונחים מצוקים אדירים למעמקי נחל אוביל. חזרה אל נתיב הירידה אל הנחל. המשך דרך מיצר אוביל אל הקטע המבולדר (לא ממש אהבתי, טוב אני שונא בולדרים מושבע). בנתיב קופצני ומייגע עברנו גם את זה אל אולם הריקודים של נחל אוביל. השביל המסומן חותך לדרום מזרח ולמזרח ויוצא מהנחל.
חציית שתי חגורות מצוקים, נחל סלעי ותלול מוליך אותנו היישר אל נחל ציחור המשופע בעצי שיטים. בין הגבעות חותרים אל ה"סיק" המוליך אל ה"ארמון". אח איזו קרירות נפלאה ומה יפה המקום.
המשך על שביל ישראל בנחל ציחור, לעשות לאילנה את היום. דשדש עמוק בנחל פארן שלא מיטיב עם כפות הרגליים הדוויות.
"תגיד לי זאת עליה של בני אדם?" אומר לי רון, מדריך הטיולים שהצטרף אלינו. העליה שנראית מבעיתה מרחוק מתבררת כעליה תובענית למדי. עלינו אותה. מותש לחלוטין צנחתי ליד המכונית הממתינה.
באמת טיול חזק. עשרים ק"מ בתשע שעות ארוכות ומעייפות
אבל עשינו אותה ואולי זה גם מסע הפרידה הנועל את עונת המדבר…."

מזג האוויר מתעתע, גשם בתחילת מאי, חמסין בסוף השבוע הקרוב, כשבין לבין אני בשלבים האחרונים של הצעדה בשביל. קשה לתכנן מראש, לכן שמחתי מאוד על ההזמנה לטיול השבת. יש הבדל משמעותי בין שביליסט שצועד לאורך השביל כולו ברצף, לבין מי שכמוני מגיע לשביל למקטעים קצרים של יום או יומיים בסוף השבוע. בפסח היגעתי עד למעוק של נחל ברק ושבתי על עקבותי. את ההמשך – נחל ורדית, פארן וציחור – חשבתי להשלים בעונה הבאה והינה הגיעה שבת נעימה ואיפשרה לי להגיע לאיזור עם חברים. גם אם באנו מהכיוון ההפוך וגם אם דגמתי רק קטע קצרצר מהשביל, עדיין נשמתי אוויר מדבר ורווח לי.

חודש מאי סידר לנו מזג אוויר לא ברור, נע בין חום לקור, תואם למזג הרוח הפנימי שלי שכל השבוע היה מעונן חלקית עם שמים עכורים עד מאוד. בדרך לנקודת המפגש מוקדם מאוד בבוקר השבת, בשעה שרובכם ישנתם, ירד מבול בירושלים, הווישרים נעים ימינה-שמאלה במהירות שיא. המים ממשיכים לרדת מהשמיים גם באיזור באר שבע, מי ברכה, שינקו את אבק השנים שהצטבר על זכרונות ישנים. תיקוות רבות אני תולה בגשם המאוחר של חודש מאי ובמדבר שיפעיל עלי את אפקט הרוגע המפורסם שלו. זהו מקום עם אנרגייה כל כך טובה לי שאני מבקשת לספוג ממנה ככל שניתן לפני שיתחמם וכל המרחב יהיה מחוץ לתחום עבורי.

"מהו סוד הקסם המדברי? אולי זוהי תחושת הריקנות והמרחב האינסופי שאפשר לחוש במדבר. התנאים הפיזיים מגבילים, כל כך מעט צמחים, בעלי חיים ובני אדם, מאפשרים לך למצוא את עצמך לבד לגמרי בלב המדבר, רחוק מסימן חיים או ישוב.
זוהי הזדמנות לשיעור ראשון ומאלף על מיימדים – מימדך האמיתיים שלך – ושיעור בקנה מידה.
בהיעדר תסכית יהיה מתחת לרגליך, או לא הרחק ממך, סלע חשוף ובלוי, עתיק מכל אבן מסותת או מבנה שיצרו ידי אדם: עתיק מאות מונים מעצמות האדם הקדמון, העשויות להיחשף כאן או בכל מקום אחר בתבל.
זוהי גם הזדמנות לשיעור שני, מאלף  לא פחות על משמעותו של זמן ומיקומנו שלנו, בני המין האנושי, בלוח הזמנים של הבריאה. כאן אפשר לגלות את אי הרלוונטיות  של המושג "נצח" בהקשר של עם או תורה כלשהי. כאן אפשר להבין מה ידע קהלת שכתב "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת" (א' 4)"
הקסם המדברי, אברהם שקד

בתום נסיעה ארוכה מגיעים סמוך למצפור מצוקי הפארן, יורדים מהמכונית, מותחים איברים ומתכוננים לטיול. השמיים בהירים, לא חם מדי, לא קר מדי. נעים. טיול שמתחיל בתצפית פנורמית כזו מרהיבה על נחל פארן העצום לא יכול לאכזב. נצא לסיבוב מעגלי של כעשרים קילומטרים, נתחיל בתשע בבוקר בהליכה בשביל הירוק הנוח לכיוון נחל אוביל ונסיים בשש בערב בעלייה קשוחה, תלולה ומאתגרת מתחתית הפארן לנקודת ההתחלה. לסגור מעגל, כשבין לבין חלפו תשע שעות של נטו מדבר, נופים, שמש שמדי פעם הסתתרה בין העננים, שמים כחולים, סלעים גדולים, עליות, ירידות, נקיק צר וקצר, מנוחה בצלו של ארמון רב תפארת, וכמובן שני קילומטרים של שביל.

תצפית פנורמית שצולמה בתחילת הטיול, תשע בבוקר

אותה הפנורמה שצולמה בסוף היום, שש בערב, בתום הטיול

לפעמים מדברים, לפעמים צוחקים, לפעמים צועקים ונהנים למשמע ההד המתגלגל, לפעמים שותקים. לפעמים מרימים מבט למצוקים הנישאים, לפעמים הראש באדמה, בקרקעית הואדי זרוע האבנים שמכאיבות לכפות הרגליים. וככה חולפים על פני עוד קילומטר ועוד קילומטר בתוך היופי הנפלא הזה, שאני מבקשת שלא ייגמר.

"אוויר נקי לנשימה, דממה, בדידות ומרחב, מראה נפלא בכל יום ובכל לילה, מראה של שמש, רקיע, כוכבים, עננים, ירח, מצוקים וקניונים. תחושה שיש זמן מספיק כדי לאפשר למחשבה ולרגש להשתרע מכאן ועד לקצה העולם ובחזרה, גילוי של משהו אינטימי, שאי אפשר לכנותו בשם, בנצח."
אדוארד אביי

"את והמדבר סיפור אהבה", כותבת לי חברה, וחברה אחרת מספרת לי שכשלא נרדמת בלילות פותחת את הבלוג שלי לקרוא את סיפורי הטיולים שלי, "מרגישה כאילו אני מטיילת איתך". וזה משמח אותי מאוד, כי את האהבה שלי למדבר אני שמחה לחלוק עם אחרים. וכשנפגשים ארבעה מטיילים הנגועים באהבה למדבר, כל אחד בדרכו הוא, נאמרים תוך כדי טיול כאלו שבחים למקום ונשמעת כזו צהלת שמחה, שלפעמים חסרות לי המילים בשפה לתאר.

"מי שלא טעם את טעם המדבר לא יבין מדוע יש המתפעלים ממנו. לדידו מדבר הוא שטח רחב ושטוח לכל מלוא העין, שומם ללא חליפות ותמורות, ובו סופות חול הקוברות תחתיהן גמל ורוכבו (האם לא כך למדנו בספרים?), לא צמח בו ולא מים, עצוב ועזוב.
זר המדבר לזרים לו, אך כל אשר התהלך בו – "נגוע" הוא. קורא המדבר לשוב אליו. הנה אך חזרת עייף ויגע אחרי ימים רבים ששוטטת בו, הרחק מישוב, אך נחת כמה שעות, הצטללו הזכרונות, ואתה שב ונמשך אל המדבר, ללא הבן מדוע – הן דבר אינו מחכה לך שם.
במה כוחו? בשממה, במרחב, בחופש, במראות הפראיים. אין ספק: שם חושלו אנשים. מימי דור המדבר, דרך אנשי דוד, לוחמי מצדה, האיסיים ועד ימינו – כור מבחן הוא. שם עומד האדם מול עצמו ומול הטבע, שם אין ברירה אלא להיות חזק.
רחב המדבר ועמוק מתאר אותו בשורות מספר. כולו חטיבה אחת שכל אשר בה מותאם בתכלית השלמות ומיוחד בתכלית הייחוד. עציו וצמחיו – רק לו, סלעיו והחיות המקננות בהם – רק לו, וגם ים המלח, כמו ראי גדול על שפתו, אינו ניגוד לו אלא משובץ בו ללא הפרד. אפשר להעלות את נופיו על הכתב, אך כדי לחושם באמת יש רק דרך אחת: לחגור כלי טיול ולצאת, לנדוד מחניה אל חניה וממדורה אל מדורה. מגב אל מפל וממכתש אל מצוק, לשטוח מדי ערב את השמיכות בצל סלע ומדי בוקר לקפלן, לשוב ולנדוד. אין המדבר מגלה את סודותיו בנקל, רק אוהביו ומיודעיו יזכו בם. היה נא אחד מהם!"
בפאת במדבר, עזריה אלון, שבילים במדבר

טיול השבת מצטרף לסדרת המקטעים שהלכתי העונה על שביל ישראל בזכות שני הקילומטרים בנחל ציחור. עשירית טיול שבזכותה נכלל הטיול כולו במסע הארוך יותר כ-"ווריאנט". עבור שוקי שתיכנן את המסלול זה לא העיקר. ההיי-לייט של הטיול הוא אותו קניון קצר וצר שלוקח אל מקום שמכונה בפי המטיילים "הארמון הלבן". הוא שרטט את מסלול הטיול ככה שיכלול את הפנינה הנופית הזו, ושביל ישראל? זה על הדרך, כדי לחזור מנחל ציחור דרך נחל פארן לתצפית מצוקי פארן.

לשוקי אין סנטימנטים לשביל, או שאולי כן והוא פשוט נהנה להקניט אותי. אז מה. לי לא אכפת. נגיע לשביל? כן, זה יקרה לקראת הצהריים אחרי שנטפס מנחל אוביל ונגיע למישור זרוע נפצי פצצות קטנות וחביות לאימוני ירי ומשם נצלול לנחל ציחור רחב הידיים. "שמה השביל שלך". 750 הקילומטרים שצעדתי עליו הפכו אותו ל-"שלי". לא יכולה שלא לחייך חיוך מאוזן לאוזן כשמגיעים ל-"שביל ישראל שלי" ורון מציע לצלם אותי ב-"שביל ישראל שלך"… ככה עושים לי את היום.

"בלכתך במרחבי הדלתה העצומה של נחל פארן אתה חוצה שטחים מכוסים חלוקים גדולים, שיחי אשל רבים ועצי שיטה. אך הנה קרבות צלעות הוואדי זו לזו, השיחים והעצים נסוגים אל רגלי הצלעות, כי אין בכוחם לעמוד בפני עוצמת השטפונות בחלקיו הצרים של הנחל. לאחר עוד כברת דרך נעשה הערוץ צר ביותר. הקירות מזדקפים, שיחי האשל בשולי הואדי מתרבים, חומות הסלעים נקרעות גושים-גושים, הנוף מתגוון, והשכבות הגיאולוגיות מתפרעות: בחלקן הן נטויותבזווית חדה למטה ובחלקן מקומטות. הנה הן אפילו כפופות כפרסה. בראשי החומות החתוכות ומהבוקעות נישאות במות-במות פירמידליות קטומות דמויות מצדה, לשונות צוקים משתרבבות לרום, או פורצות בצורת דבשות חדות אל תוך הוואדי. בחומות הסלעים נפערים שערים, נקיקים ונקעים ולרגליהן ערימות של מפלות סלע עצומות, המעידות על התמוטטות והתפוררות של איתני טבע צעירים לימים. הינה לפניך שכבות אבן צור כהות ומשחימות, מקומטות היטב, ובקרבתן, או מולן, צלעות אחרות מבהיקות בלובן קירטוני. אכן רב הניגוד בין הלובן הצח מצד אחד והשיזפון המשחיר מצד שני. צוקי הסלע מתנשאים כמצבות ענק בבית קברות שאין כמוהו ליופי, בית קברות שראוי לנוח בו מנוחת עולמי, ואתה אינך אלא אורח לשעה."
על צוואר הבקבוק של נחל פארן, י. ברסלבסקי

להלן תיאור הוריאנט במילותיו של שוקי, "סייר-מדבר", עם תוספות קטנות שלי:

תחילת הטיול מעל נחל פארן, מצוקי ענק תוחמים את הנחל מצד דרום. הנחל ומצוקיו מספקים מראה מרשים, באירוע הגשמים האחרון הנחל שטף, אבל עד שהיגענו המים נספגו ונעלמו, פה ושם אפשר לראות עדות למים שזרמו, פלומה ירוקה קטנטנה ומעט פרחים שעדיין פורחים, החום הגדול שישרור באיזור בקרוב ייבש אותם עד החורף הבא.

מרמת מצוקי פארן מתקדמים לתצפית על נחל אוביל, מגיעים למצפור מיצר נחל אוביל ממנו רואים את הנחל מושך ימינה אל ערוץ הבולדרייה. "בולדרייה" זו המילה המתארת ערימת סלעים שנשרו מקירות הוואדי במרוצת השנים, כיסו את התחתית במעבר מכשולים שכדי לצלוח אותו צריך קודם קצת לטפס, אח"כ קצת לרדת. סוג של מסלול אתגרים שמכניס קצת אקשן לעומת הליכה על מישור למשל. לא תמיד זה כייף גדול, לפעמים מעייף, לפעמים מאתגר וסוחט אנרגיה כשצריך להשתמש בכל הגוף, ידיים ורגליים כדי לצלוח את מסלול המכשולים. בבלודרייה של נחל יוטבתה איבדתי אחיזה, עפתי אחורה, למזלי תרמיל הגב ספג את המכה ולי לא קרה דבר, מאז אני נזהרת.

שוקי מצלם אותי מניפה את מקלות ההליכה לשמיים: "אילנה חוגגת, עוד מעט ניפגש עם שביל ישראל"

אח"כ חוזרים אל השביל המסומן ירוק ויורדים אל נחל אוביל. הנחל מבצע עיקול לכיוון מזרח ואח"כ מצפין לקראת מפגשו עם הפארן. אנחנו חתכנו דרומה במעלה הנחל עם סימון השבילים. הולכים בערוץ הוואדי באמצעו של מיצר אוביל כשהצוקים האדירים הסוגרים עלינו ממערב. מגיעים אל ערוץ הבולדריה של נחל אוביל, קטע מורכב ונדרשת לעיתים יצירתיות בחיפוש נתיב ההליכה. אח"כ נחל אוביל מתרחב ומגיש מצג רגוע. בנקודה הזאת הסמ"ש עוזב את נחל אוביל וחותך בכיוון מזרח. מעלה הנחל שלא היינו בו, נראה דווקא מעניין.

מטפסים אל המישור שבין החגורות המצוקיות. בעת חיתוך הדוך שבין האוביל לציחור נאלצנו לצלוח שתי חגורות מצוקיות. הצליחה עברה בשלום ללא קשיים וסיכונים בטיחותיים. חיפשנו את נקודות החולשה בשרשרת ומצאנו ואח"כ גלשנו באחד הערוצים לנחל ציחור. ערוץ הציחור שנראה תמים למדי במפות הטופוגרפיות נותן מצג שונה לגמריי בשטח, בדמות מצוקים אדירים ולא עבירים הסוגרים על הנחל ממזרח. אם תמשיך ותכנס לערוץ הזה. תגיע אל ה"סיק" המוליך לפטרה, רוצה לומר לארמון הלבן. אילנה מתקדמת לנקיק מסתורי… לאן הוא יוליך אותנו? עוד קצת וכבר רואים את קירות הארמון, נקיק מסתורי, צר ופלאי, מוביל לארמון הנהדר. קריר ונעים ומדהים בתוככי הארמון החבוי. ה"סיק" כמעט כמו בפטרה…

אחרי מנוחה של מחצית השעה בארמון חוברים בחזרה אל הערוץ הרחב של נחל ציחור. כאן עובר שביל ישראל שעשה את אילנה למאושרת. עוד סשן קטן לפרויקט הגדול.

מגיעים אל מפגש הנחלים פארן/ציחור. עד כאן דשדשנו בציחור ועכשיו ארבעה ק"מ דשדש בפארן. דישדוש ארוך מתחת לקירות סלע אדירים ושגיאים. נחל פארן. דוגמיות מקירות הסלע הסוגרים על הפארן מצפון. התמונות האלה צולמו ב"מיצר פארן" הנחל העצום מצטמצם בין עמודי סלע פראיים ועצומים.

סדק פרוע ותלול מאד ממריא אל על, זו העלייה איתה נעלה חזרה אל המכונית. לא ביג דיל אבל מתיש. מרחוק נראה מבעית ומפחיד. מקרוב נראה סביר. עשרים המטרים האחרונים בעייתיים יותר כאשר הנתיב מתכנס לערוץ צר תלול מאד החצוב בקרקע קרטונית. נאלצתי לעשות אותו בהליכה על ארבע, ידיים ורגליים.
לקראת שש בערב היגענו כולנו חזרה למכונית שהותרנו בשעות הבוקר בראש המצוקים. עייפים, עם כפות רגליים דואבות אבל מבט של סיפוק גדול והנאה גדולה מהיום שעבר עלינו במדבר.

…"מי שאומר שהנוף הזה דומם
אינו יודע מה הוא סח
השמש משחקת במקום, מזיזה אותו
הר הופך לצל
וצל הופך לבקעה.
הנוף הוא מרקד,
רק שהריקוד הוא איטי
כאילו נרקד מעצמו…"
נתן יונתן

תם ו(עדיין)לא נשלם. שמחה שהצטרפתם אלי לוריאנט ובחג השבועות מתוכנן מקטע צפוני אחרון חביב, טיול פרידה מהשביל. מוזמנים לעקוב, כמו בכל טיול, אני אחזור עם תמונות וחוויות…

Comments

4 תגובות על “וריאנט על השביל, ממצוקי פארן לנחל ציחור”

  1. תמונת פרופיל של שוקי
    שוקי

    אילנה, אחלה. יופי של תיאור וסיפור הטיול המיוחד והיפהפה הזה. אהבתי את תיאוריו של יוסף ברסלבסקי. שנים ארוכות התרפקתי על סיפורי המדבר שלו כמו גם תיאורים מהרי אדום ופטרה. יפה, אני מתי לך לרשום את כל קטע הציחור מכביש 40 ועד לנחל פארן כשסן שבוצע. הרווחת את זה ביושר. בהצלחה בהמשך השביל. רק קחי בחשבון שיש גם חיים ומקומות יפים ומהנים מחוץ לשביל וחבל לפספס אותם.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה שוקי. ברור שיש עוד הרבה חיים מחוץ לשביל, וגם על השביל עצמו אפשר למצוא עולם ומלואו.
      נהינתי לטייל איתכם ובאמת הרווחנו מסלול מאתגר ויפהפה במדבר שעמד לרשותינו, שקט ויפה ומרשים. לא יאמן איך מזג האוויר התהפך ככה שהיום כבר אי אפשר לנשום…
      מקווה שאחזור לאותם המקומות כדי לבצע את המקטע במלואו – מצומת ציחור לנחל ברק, זה יקרה רק בשנה הבאה.

  2. תמונת פרופיל של שרה שחף
    שרה שחף

    אילנוש יקרה,
    נהניתי מאוד מן התיאורים הכתובים ברהיטות ובהרבה טעם.
    היה ממש תענוג לקרוא את הגיגייך על הטיול הנפלא.
    כמו כן כל הציטוטים שצרפת היו נהדרים והוסיפו נופך לכתיבתך.
    הטיול הזה היה מרתק, מעניין,ועשיר, הנוף מטריף, ובנוסף, רון
    שהצטרף אלינו והיה נעים בחברתו ,העשיר אותנו בידע שלו,ועל כך מגיע לו תודה.
    אני כבר מתגעגעת לעונת הטיולים הבאה … עד אז אנצל את הקיץ הלוהט
    לקריאה.. ולפעילויות שונות צמודי מזגן.

    1. תמונת פרופיל של אילנה בר

      תודה יקרה, ההנאה היתה הדדית 🙂 היתה עונה נהדרת, מגוונת ומרתקת. גדושה בחוויות ועכשיו כשמתחיל הקייץ, זמן למנוחה…